בזיליקת פטרוס הקדוש

בזיליקת פטרוס הקדוש נחשבת למבנה הדת הנוצרי הגדול ביותר בעולם, והיא יכולה להכיל עד כ-60,000 אנשים בתוכה. בנוסף הבזיליקה נחשבת לאתר הקדוש ביותר בנצרות הקתולית והיא מוגדרת ככנסיית האם של הדת הקתולית בעולם.

למרות החשיבות הרבה של המבנה בעולם הנצרות הקתולית וההנחה המיידית שהאפיפיור שוכן שם, מבנה בזיליקת פטרוס הקדוש לא משמש כמקום משכנו של האפיפיור. מקום משכנו הרשמי של האפיפיור הוא דווקא ברומא בלטראנו, בבזיליקת יוחנן הקדוש.

הבזיליקה קיבלה את שמה על שם פטרוס הקדוש, שהיה אחד מ-12 השליחים של ישו, הבישוף הראשון של רומא והראשון לשושלת האפיפיורית שקיימת עד היום. הבזיליקה משמשת גם כמקום קבורתו של פטרוס הקדוש, ולפי הסברות הוא קבור ממש מתחת למזבח שלה. בהמשך למקום קבורתו נוצרה מסורת קבורה, על פיה רוב האפיפיורים שכיהנו בתפקיד נקברו לאחר מותם בשטח הבזיליקה. בעקבות הקבורה הרבה במתחם של אנשי דת קדושים לתרבות הנוצרית הקתולית, הבזיליקה הפכה למוקד עלייה לרגל מפורסם בו מבוצעים טקסי פולחן רבים.

בזיליקת פטרוס הקדוש החלה להיבנות כבר בשנת 1506. לאחר ארבעים שנה בשנת 1546 מיכלאנג’לו מונה להיות אחראי הבנייה על עבודות הבנייה באתר. בעקבות כך המבנה כולו מכיל מגוון רחב מיצירות של האמן מיכלאנג’לו ושל אמנים ידועים נוספים מאותה התקופה. בניית הבזיליקה הושלמה רק בשנת 1626 לאחר כ-120 שנים ממועד תחילת הבנייה המקורי. בשנת 1941 נמצאו עצמות אדם בשטח הבזיליקה שככל הנראה שייכות לפטרוס הקדוש.

הבזיליקה שידועה עם קשריה לאמנים רבים ומפורסמים מציגה את אחת מפסליו המפורסמים של מיכלאנג’לו “הפייטה”. הפסל מציג את דמותה של מריה הקדושה מחזיקה בגופתו של בנה ישו, לאחר שנצלב ומת. משמעות הפסל והמסר באמצעות רגש שהוא מעביר נקרא “קינת מרים על ישו”, שבעצם מתאר את העצב והבכי הרע שחוותה מריה אימו של ישו על אובדן בנה.