גשר מצודת לונדון

גשר מצודת לונדון נבנה בעקבות צורך שהתפתח בסוף המאה ה-19. תושבי העיר רצו לבנות גשר שני לעיר, שיחצה את נהר התמזה, אבל כזה שיהיה רחב מספיק ויוכלו לעבור בו כרכרות סוסים וכלי רכב. הבעיה העיקרית הייתה שהמיקום שבו רצו לבנות את הגשר, שנקרא גם “בריכת לונדון” היה החלק המרכזי של נמל לונדון. אזור זה שימש כנקודת מעבר מרכזית לסירות מפרש גבוהות וספינות מסחר ולכן לא יכלו להקים גשר רגיל באזור, שכן הספינות והסירות לא יוכלו לעבור.

בשנת 1876 הוקמה וועדה כדי למצוא פתרון לבעיה זו, מבלי לחסום את המעבר לספינות. לוועדה התקבלו כ-50 הצעות עם דרכים לפתור את הבעיה, אך בסופו של דבר רק אחת נבחרה. ההצעה שנבחרה הייתה של מהנדס העיר לונדון, הורס ג’ונס. 

בהצעתו הוא תכנן לבנות שני מגדלים משני צידי הנהר, כל אחד בגובה 65 מטרים וביניהם לחבר שני גשרים שיפתחו ויורמו בזווית של 86 מעלות, שתאפשר מעבר מספק לספינות וסירות מפרש. המשקל של כל גשר תוכנן להיות 1000 טון ואלה יורמו באמצעות מנועי קיטור. כיום ההרמה של הגשרים מתבצעת באמצעות מנוע חשמלי. 

בנוסף לגשרים המתרוממים, הורס תכנן מעבר עליון להולכי רגל, מעל שני הגשרים, על מנת שלא יצטרכו לחכות בכל פעם שהגשרים מתרוממים. אך המעבר העליון לא צבר פופולאריות רבה ורוב התושבים העדיפו לחכות עד שהגשרים יחזרו למקומם ולחצותם. הסיבה העיקרית הייתה שהם התעצלו לטפס את מבנה המגדל והמדרגות והעדיפו לחכות. עקב חוסר שימוש, המעבר העליון נסגר להולכי רגל בשנת 1910. כיום הוא פתוח ומשמש כמוזיאון להיסטוריה של גשר מצודת לונדון. 

הבנייה החלה בשנת 1886, אך שנה לאחר מכן המהנדס הורס ג’ונס נפטר ומי שמילא את מקומו היה הסגן שלו, סר ג’ונס וולף-בארי. לאחר שלקח את הפרויקט לידיו, הוא החליט לשנות את העיצוב של מבנה המצודה ועיצב אותה בסגנון ויקטוריאני-גותי. בסופו של דבר גשר מצודת לונדון נפתח בשנת 1894, לאחר כשמונה שנות בנייה.

המוזיאון שקיים בגשר המצודה כיום, מאפשר לעלות למעבר העילי דרך המדרגות שבמגדל. כיום המעבר העילי הוא בעל רצפה שקופה, שמאפשרת להסתכל על הגשר למטה, מה שהופך את המקום לאטרקציה תיירותית ידועה. לאחר מכן יורדים במדרגות של המגדל בקצה השני וניתן לחצות את הגשר שנמצא מטה.