בולגריה

בשנת 1396 נכבשה בולגריה על ידי האימפריה העות’מאנית עד לשנת 1878 והיא חזרה לעצמאותה רק לאחר קיום מלחמה עם סרביה, יוון ובעלות ברית אחרות. בתקופת השלטון העות’מאני, בולגריה הייתה בשליטה טורקית במשך 500 שנה עם מרידות מתמשכות כדי להשיג את חירותה. המשמעותית ביותר מבין המרידות הללו התרחשה בשנת 1876 בהנהגתו של הגיבור הלאומי אסן קרמקצ’ייב, מה שהוביל לסיום השלטון העות’מאני ושיקום המדינה הבולגרית. לאחר מכן, הצאר שמעון הראשון, בנו של הקיסר אלכסנדר הראשון מרוסיה, הכריז על עצמאותה של בולגריה מהעות’מאניים ועיצב אותה למדינה עצמאית כחלק מהאימפריה הביזנטית. מאוחר יותר בשנת 1908, היא קיבלה רשמית את עצמאותה לאחר מלחמה מוצלחת נגד העות’מאניים על ידי סיוע מרוסיה ורומניה.

לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה, בולגריה כרתה ברית עם סרביה במהלך מלחמת הבלקן הראשונה, אך החליפה צדדים כדי להילחם לצד אוסטריה-הונגריה במהלך מלחמת הבלקן השנייה. כתוצאה מכך, בולגריה הפכה לצד מפסיד במהלך סוף המאה ה-19. המלחמה גרמה לאבדות רבות והובילה לסיום השלטון העות’מאני בחלק גדול מדרום מזרח אירופה. לאחר מכן המדינה ספגה מספר מכות, כאשר בעלות בריתה לשעבר של בולגריה פנו נגדה. במהלך מלחמת העולם השנייה, בולגריה נותרה ניטרלית עד 1944, אז הצטרפה לצדה של גרמניה הנאצית, אך מעולם לא הכריזה מלחמה על ארצות הברית או בריטניה.

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, הפכה בולגריה למדינה קומוניסטית תחת המפלגה הקומוניסטית הבולגרית ונשארה חלק מהגוש המזרחי עד לפירוקו בשנת 1991. בתקופה זו היא נודעה כרפובליקה סוציאליסטית בתוך מרכז אירופה תחת המעטפת החדשה של מוסקבה. כחלק ממסדר חדש זה, בולגריה רכשה שטחים חדשים מערבה ובסופו של דבר הפכה לרפובליקה ב-1990. כיום, המבקרים בבולגריה יכולים לחקור את ההיסטוריה העשירה שלה עם שרידים מהאימפריות הרבות שלה, כמו גם אתרים משתי מלחמות העולם שעדיין גלויים ברחבי המדינה.